מדוע עזב יואל הופמן למזרח | בנימין שבילי

ננסה לברר האם סגנונו של יואל הופמן הוא סגנון פתאומי וחדש לחלוטין בספרות העברית, ואם לא, מי הם קודמיו ומבשריו: ש"י עגנון, פנחס שדה, וסיפורי המעשיות של רבי נחמן מברסלב. נעסוק באוספי סיפורי הדאו והזן בודהיסטיים שיואל הופמן תרגם; נעסוק במרחב התודעה והזמן המתעתעים שבספריו המקוריים; נתבונן ב'קול כף היד האחת' ובעמודים הריקים שבספריו וננסה לתפוס את משמעותם; נפגוש את הניהיליזם, האירוניה והצחוק, ונסיים בחמקמקותה של ההארה.

'לימים [כשכבר היתה אלמנה] נכנסה לגופה של
טְרוּדֶה תולעת ובשל התולעת נכנסה טְרוּדֶה
לבתי חולים ונותחה [אני חושב] פעמים או שלוש.
אבל התולעת חמקה מן המנתחים ויצאה לבסוף
מעינה השמאלית.'

קטע זה הנו הפִסקה השלישית שפותחת את ספרו האחרון של יואל הופמן Curriculum Vitae, קטע מוזר שטותי, האם יש צורך לדבר עליו או לחשוב עליו, מה יש שם בפנים שיוצא מהעין השמאלית, מי הם המנתחים, מי היא התולעת, למה יש פעמיים סוגריים, למה הם מרובעים ולא עגולים... טפשי או חכם לשאול שאלות כאלה, מי יכול להחליט?

בנימין שבילי: בני שבילי: נולד בירושלים וחי בה. למד ספרות עברית באוניברסיטה העברית. עוסק ביהדות, בחסידות ובתורות סופיות. על שירתו זכה בפרס הארי הרשון של האוניברסיטה העברית ובפרס ברנשטיין. על הפרוזה שלו זכה בפרס עגנון. חתן פרס ראש הממשלה תשנ"ח.
ספרי שיר שפרסם: "משפחה שחורה" (הוצאהת מראות, תשמ"ג), "ילד מעיף עפיפון במאה הי"ז" (הוצאת איכות, 1988), "שירי געגועים למֶכָּה" (הוצאת תמוז ואגודת הספורים, 1992), "שירי התייר הגדול" (הוצאת שוקן, 1999), "מילון חדש של יסורים" (הוצאת שוקן, 2004), "ספר יסירה" (הוצאת מוסד ביאליק, 2012).
ספרי פרוזה שפרסם: "קסטוריה" (הוצאת שוקן, 1988), "הירידה מן הצלב" (הוצאת שוקן, 2000), "פה לין הלילה" (הוצאת שוקן, 2002), "ספרית הלב" (הוצאת זמורה ביתן, 2011).

מפגשים, אחת לשבוע בימי שלישי, 19:00-21:15
מפגש ראשון ב- 18.12.2012
מחיר: 380 ₪